תיירות

התיירות במאה ה-21 היא ענף כלכלי חשוב ביותר בעולם ובישראל. 

הפוטנציאל התיירותי הגבוה של ישראל כולל מגוון אתרים היסטוריים, דתיים, תרבותיים בשילוב עם אקלים ים תיכוני ונוף אנושי ייחודי במדינה מתקדמת. תכנית הלימודים במגמת תיירות ופנאי מותאמת לידע האקדמי המצטבר ולמהות התעשייה בשטח ומעודדת מימוש של מטרות לאומיות

הקשורות בפיתוח התיירות בישראל. 

תכנית הלימודים עדכנית לתהליכים העולמיים של התפתחות מואצת בתיירות ובתרבות הפנאי בעידן הגלובליזציה.

המגמה בנויה משתי התמחויות:

  • ניהול תיירותי (מפעיל תיירות נכנסת; סוכן/יועץ נסיעות ותיירות)
  • ניהול מלונאי (מפעיל תיירות נכנסת וניהול מלונאי)

התלמידים לומדים להכיר את המאפיינים התיירותיים, תיירות נכנסת, ניהול השיווק התיירותי, לימודי הפנאי, תכנון תיירות, וכן את ארצות התיירות, ניהול וייעוץ תיירותי במשרד נסיעות, ניהול חשבונות, הזמנות וקבלת אורחים במלון, ניהול מלונאי ויישומי מחשב בבתי מלון ובתיירות.

הלימודים במגמת תיירות מהווים בסיס להמשך בלימודי תעודה מקצועיים נוספים, כמו מורה דרך או מלווה קבוצות, או להמשך בלימודים אקדמיים. הלימודים מקנים, לעומדים בהצלחה בבחינות, תעודת מפעיל תיירות נכנסת לישראל מטעם משרדי התיירות והחינוך.

בוגר ההתמחות ניהול תיירותי יכול להשתלב במקצוע במשרדים מארגני תיירות נכנסת לישראל ובסוכנויות נסיעות.

בוגר התמחות ניהול מלונאי יכול להשתלב כפקיד קבלה במלון וכן במשרדים המארגנים תיירות נכנסת לישראל.

בהתאם לרפורמה שהחלה בשנת תשע"ה תכנית הלימודים במגמת תיירות ופנאי, מחולקת לנושאים שהבחינה עליהם תתקיים בביה"ס (כ-30%) ונושאים שהבחינה אליהם תתקיים בהערכה חיצונית (כ-70%).

במקצועות ״ניהול תיירות״ ו״ניהול מלונאי״ – יתקיים מבחן פרויקט גמר לפי היקף היחידות (3/5 יח״ל) ובהתאמה לדרישות הגוף המסמיך.

למה כדאי ללמוד תיירות?

  • התלמידים ירכשו מקצוע מעניין בתעשייה מגוונת, צומחת ומתפתחת.
  • יוכלו לבחור מקצוע נוסף מוכר לבגרות
  • זכאים לתעודה מקצועית
  • יוכלו להשתלב בלימודי המשך אקדמאיים בתחום התיירות
  • יקבלו אפשרות להתקדם במסלולי אחריות וניהול מקצועות התיירות מהווים אתגר ללימוד שפות רבות.
  • הערכים שירכשו התלמידים במהלך הלימודים יהיו נחלתם גם בעתיד

המשך תפיסה בית ספרית

*דף הרחבה – מושגים:

  1. שלומות- well-being – רְווחה גופנית, נפשית וחברתית המושגת על ידי אורח חיים בריא, פעילות גופנית, פיתוח מודעות עצמית, חברתית, סביבתית ועוד.
  2. תפיסה אקו- (הוליסטית אקולוגית-הוליסטית) – גישה המביטה על העולם (האדם/החברה/הסביבה) מנקודות מבט שונות מגוונות, ומשלבת ביניהן לכדי ראיה שלמה (כמ מבט בקלידוסקופ). 
  3. הומאוסטזיס – מצב של שיווי משקל ביולוגי המוביל ליציבות סביבתית.
  4. קיימות (באנגלית: Sustainability) – היכולת לקיים תהליך או מצב לאורך זמן. באקולוגיה, מערכת בת קְיָמָא, היא מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. ביצות ויערות בוגרים ובריאים הם דוגמאות למערכות ביולוגיות בנות קיימא. עבור בני האדם, קיימות היא הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק, מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית.

מערכות אקולוגיות וסביבות בריאות מספקות סחורות ושירותים חיוניים לבני האדם וליצורים חיים אחרים.

ישנן שתי דרכים עיקריות לצמצום פגיעת בני האדם במערכות האקולוגיות ולשיפור השירותים שהם מקבלים מהן:

  1. ניהול סביבתי (Environmental management) – גישה זו נשענת ברובה על ידע מתחומי מדעי כדור הארץ, מדעי הסביבה והביולוגיה של שמירת הטבע (Conservation Biology). 
  2. ניהול הצריכה של האנושות – גישה זו נשענת ברובה על ידע מתחום הכלכלה. ההשלכות החברתיות והאקולוגיות של הפעילות הכלכלית יוצרות נקודות השקה בין הכלכלה ובין הקיימות. כלכלה של קיימות היא כלכלה אקולוגית שמשולבים בה היבטים חברתיים, תרבותיים, בריאותיים ופיננסיים.

בצעידה לקראת קיימות ישנם אתגרים חברתיים, שמעורבים בהם חוקים לאומיים ובינלאומיים, תכנון עירוני, תחבורה בת קיימא, סגנון חיים מקומי ואישי וצרכנות אתית. ניתן לעשות שינויים בתחומים רבים של החיים לטובת הקיימות: בצורת המגורים (למשל, כפרים אקולוגיים וערים בנות קיימא), בדרך ההסתכלות על מגזרים כלכליים ועל פרקטיקות מקצועיות (פרמקלצ'ר, חקלאות בת קיימא, בנייה ירוקה), בפיתוח מדעי של טכנולוגיות חדשות (אנרגיה מתחדשת), ובסגנון החיים האישי (למשל, קניה של מוצרי יד שנייה או השכרת ושכירת מוצרים).

*פיתוח בר-קיימא – אמצעי לניצול משאבים אשר מטרתה לענות על צרכי בני האדם לצד שימור הסביבה, כך שצרכים אלה ייענו בנוסף להווה – גם בעתיד הקרוב.
ועדת ברונדטלנד (Brundtland Commission) ניסחה את ההגדרה המצוּטטת ביותר של פיתוח בר-קיימא ולפיה זהו פיתוח "העונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם הם".

תחום פיתוח בר-קיימא יכול להתחלק באופן מושגי לשלושה מרכיבים: פיתוח בר-קיימא סביבתי, פיתוח בר-קיימא כלכלי ופיתוח בר-קיימא חברתי-מדיני.

  1. תפיסה אקולוגית – תפיסה המסתכלת באופן הוליסטי על מרקם היחסים בין האדם, החברה והסביבה ומתייחסת אליהם ככלים השלובים המשפיעים ומושפעים זה מזה.

חברתי ערכי

תפיסה שש שנתית

תכנית חברתית

תכנית ייעוצית

מנהיגות תלמידים